סוגי קלצינוזיס

קיימים מספר סוגים של קלצינוזיס, הנבדלים זה מזה בגורמים, במיקום ההצטברות ובמאפיינים קליניים:

• קלצינוזיס דיסטרופי – הסוג הנפוץ ביותר, המופיע ברקמות פגועות או דלקתיות.
• קלצינוזיס מטסטטי – נגרם כתוצאה מהפרעות מטבוליות, כגון היפרקלצמיה (רמות סידן גבוהות בדם).
• קלצינוזיס אידיופתי – מופיע ללא סיבה ידועה.
• קלצינוזיס גידולי – קשור לגידולים סרטניים.

גורמים לקלצינוזיס

רקע, סידן נמצא בסביבה הפנימית של הגוף בצורה מומסת (למעט רקמת העצם והשיניים). המלחים שלו מסתובבים בחופשיות בדם ונספגים בכל התאים. כאשר הומאוסטזיס (מצב איזון) מופרע, נוצרים תנאים להצטברות סידן בעור ובאיברים אחרים.

הגורמים לקלצינוזיס משתנים בהתאם לסוג:

• פגיעה מכנית או דלקת – פציעות, ניתוחים, זיהומים ומחלות דלקתיות כגון דלקת מפרקים שגרונית עלולים לגרום לקלצינוזיס דיסטרופי.
• הפרעות מטבוליות – היפרקלצמיה (עליה ברמות הסידן היוני), היפרתירואידיזם (פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס) ומחלת כליות כרונית עלולים להוביל לקלצינוזיס מטסטטי.
• גורמים גנטיים – במקרים די נדירים, קלצינוזיס עלולה להיות תורשתית.
• תרופות – תרופות מסוימות, כגון סטרואידים וכדומה, עלולות להגביר את הסיכון לקלצינוזיס.

ישנן שתי סוגי אבחנות של קלצינוזיס (calcinosis cutis):

קלצינוזיס גרורתית – מצב המתרחש עקב עלייה ברמות הסידן בגוף. עודף מלחים מינרליים מובילים לשקיעת הסידן ברקמות. גורמים אטיולוגיים אפשריים נוספים הם הפרעות מטבוליות, עודף סידן במי שתייה או צריכה מופרזת של סידן עם מזון, והיפרוויטמינוזיס D.

קלצינוזיס מטבולית – זוהי הגרסה הנפוצה ביותר של calcinosis cutis. תופעה זו קשורה לשינויים מקומיים בדרמיס וברקמות התת עוריות. רמת הסידן בדם עשויה להיות תקינה, אך מסיבות שונות המינרל מתחיל להצטבר בעור. לעתים קרובות תהליך זה קשור לשקיעה של הסתיידויות על סיבי קולגן שהשתנו, למשל, במחלות דלקתיות מערכתיות וקולגנוזות (חיידקים פתוגניים). גם הסתיידות משנית עם שקיעת חומרים מוצקים באזור של צלקות או נגעים דרמטולוגיים מקומיים (ניאופלזמה, דרמטומיוזיטיס וכו').

תסמינים של קלצינוזיס

התסמינים של קלצינוזיס משתנים בהתאם למיקום ההצטברות וחומרתה כגון:

• כאב ורגישות באזור בו קיימים הנגעים.
• נפיחות ואדמומיות מסויימת.
• נוקשות ומוגבלות בתנועה.
• הופעת גושים קשים מתחת לעור בעלי ראש לבן בולט.
• חולשה של השרירים ברקמות העור בו הנגעים קיימים.
• במקרים חמורים ודי נדירים, פגיעה באיברים פנימיים.

אבחון קלצינוזיס

אבחון קלצינוזיס מתבסס באמצעות שילוב של בדיקה פיזית, בדיקות הדמיה ובדיקות מעבדה:

• צילום רנטגן – מאפשר לזהות הצטברות של מלחי סידן ברקמות.
• אולטרסאונד – מסייע בהדמיית רקמות רכות וזיהוי הצטברויות של סידן.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – הדמיה זו מספקת תמונה מפורטת של הרקמות והעצמות.
• בדיקת דם – מאפשרת לזהות הפרעות מטבוליות כגון היפרקלצמיה.
• ביופסיה – במקרים מסוימים, נדרשת ביופסיה של הרקמה הנגועה לצורך אבחנה סופית.

טיפול בקלצינוזיס

הטיפול בקלצינוזיס תלוי בסוג, בחומרה ובגורם הבסיסי של המחלה. קיימים מספר טיפולים כגון:

• פיזיותרפיה – תרגילי פיזיותרפיה מסייעים בשיפור טווח התנועה והפחתת הנוקשות במקרים בהם הנגעים ממוקמים באזורים אשר מגבילים בתנועה.
• טיפול תרופתי – תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) ומשככי כאבים יכולים להקל על הכאב והדלקת באם קיימים.
• זריקות קורטיקוסטרואידים – זריקות מקומיות של קורטיקוסטרואידים יכולות להפחית דלקת וכאב באם קיימים.
• ניתוח – במקרים חמורים, כאשר הטיפול השמרני אינו יעיל, ייתכן שיהיה צורך בניתוח להסרת הנגעים ברקמות בהם הצטברות הסידן.
• טיפול בגורם הבסיס – טיפול בהפרעות מטבוליות או במחלות דלקתיות יכול לעצור את התקדמות הקלצינוזיס אך לא להעלים את הנגעים הקיימים.
• לייזר – הסרה נגעי קלצינוזיס בלייזר הינה שיטה יעילה ומתקדמת להסרת נגעים אלו. ניתן לבצע את ההליך כאשר מדובר בנגעים אשר בולטים מעל רקמות העור. היתרון של שיטה זו לעומת ניתוח שהסיכוי להיווצרות צלקות נמוכה משמעותית.

שאלות ותשובות נפוצות

האם קלצינוזיס מסוכן?

ברוב המקרים, קלצינוזיס אינו מסוכן, אך במקרים מסויימים הוא עלול לגרום לכאב ומוגבלות בתנועה. במקרים נדירים, קלצינוזיס עלול לפגוע באיברים פנימיים.

האם ניתן למנוע קלצינוזיס?

מניעת קלצינוזיס תלויה בגורם הבסיסי. שמירה על אורח חיים בריא, טיפול במחלות כרוניות והימנעות מפציעות יכולים להפחית את הסיכון להתפתחות הנגעים.

האם קלצינוזיס עובר לבד?

במקרים מסוימים, קלצינוזיס קל עשוי לחלוף מעצמו. אך ברוב המקרים, נדרש טיפול רפואי חיצוני.

האם יש קשר בין קלצינוזיס לתזונה?

תזונה עשירה בסידן אינה גורמת ישירות לקלצינוזיס, אך הפרעות מטבוליות המשפיעות על רמות הסידן בדם עלולות להוביל לקלצינוזיס.

לאיזה רופא צריך לפנות?

מומלץ לפנות לרופא משפחה או לרופא מומחה בתחום הדרמטולוגיה, בהתאם למיקום ההצטברות וחומרת הנגעים.